<h1>האגודה — סוטה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[סוטה מ"א ע"א] פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב של חג בשמינית מוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה ויושב עליה חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך ועומד ומקבל ויושב וקורא. אגריפס המלך עמד וקרא ושיבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות. אמרו לו אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים שמע, והיה, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר, ברכות וקללות ופרשת המלך כשם שכהן גדול מברך כך מלך מברך אלא שאומר רגלים תחת מחילת העון. [ע"ב] שמע מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. אמר אביי הכל משום כבוד המלך יושב והא אמר מר אין ישיבה למעלה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ומשני בעזרת נשים. ושיבחוהו חכמים ומשום כבוד מצוה אבל בעניין אחר מלך שמחל על כבודו אינו מחול. אמרו לו אחינו אתה מאותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה משום חנופה. מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ולא יכול אדם לומר לחבירו מעשיי גדולים ממעשיך. דרש רבי יהושע בר רבי מערבא מותר להחניף רשעים בזמן הזה שנאמר לא יאמר לנבל נדיב ולכילי שוע מכלל דהאידנא שרי. [מ"ב ע"א] ארבע כיתות אינם רואים פני שכינה חנפים שקרים מספרים לשון הרע לצים.
<h2>דף לג:</h2>
[סוטה ל"ז ע"ב] ברכת כהנים כיצד במדינה אומרים שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת שאין עונין אמן במקדש.
[סוטה ל"ח ע"א] במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכינויו. במדינה נושאין כפיהם כנגד כתיפותם ובמקדש ע"ג ראשיהם חוץ מכ"ג שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ ר' יודא אמר אף כ"ג מגביה. צריך ל'ען ק'פש (פי' לשון הקדש עמידה. נשיאות כפים, קול רם, פנים כנגד פנים, שם המפורש במקדש).
